חוסן נפשי בעיתות של חוסר יציבות

משל הציפור על ענף

משל עתיק מספר על ציפור היושבת על ענף דק בלב סערה. היא אינה חוששת שהענף יישבר – לא משום שהיא בטוחה בעמידותו של העץ, אלא משום שהיא סומכת על יכולתה לעוף. הדימוי הפשוט הזה טומן בחובו את תמצית המושג "חוסן נפשי".

האשליה של היציבות החיצונית

נטיית הנפש היא לבקש וודאות. ובמיוחד במציאות הישראלית המורכבת, אנו נוטים לעיתים קרובות לחפש את הביטחון שלנו בחוץ: במצב הכלכלי, ביציבות הביטחונית או בתוכניות ארוכות טווח. אבל המציאות מוכיחה שוב ושוב, שלא ניתן להסתמך על אלה ורק השינוי ודאי וקבוע.

חוסן נפשי ותחושת ביטחון פנימית אינם נסמכים על האמונה ששום דבר רע לא עלול להתרחש. הם אינם תוצר של סביבה נטולת אתגרים או מוגנת לחלוטין. למעשה, החיים מביאים לפתחנו רצף בלתי פוסק של אתגרים, סערות ושינויים. מצבים של חוסר ודאות הם חלק אינטגרלי מהחיים עצמם.

אם כך, נשאלת השאלה: מהיכן ניתן לשאוב תחושת יציבות אמיתית שאינה תלויה בנסיבות המשתנות ללא הרף?

משאבים פנימיים, פעולה והשהייה.

ביטחון אמיתי מגיע מבפנים — מהידיעה שיש בתוכי משאבים, ניסיון, חכמה וכוח להתמודד עם אתגרי החיים.
מהאמונה שאדע ואוכל לפעול כשצריך, ושאדע גם לא לפעול כשאין בכך צורך.
שיש בי יכולת לשהות, להתבונן, לאפשר לדברים להתבהר.
היכולת לנהוג באורך רוח, לנשום בתוך הכאוס ולהמתין לרגע הנכון דורשת לעיתים עוצמה פנימית רבה . זהו האיזון העדין שבין נחישות לבין רכות וסבלנות. היכולת להכיל ולווסת רגשות ולשהות במצבים של חוסר נוחות, וחוסר וודאות היא שמפתחת חוסן פנימי.

המרחב המוגן: עוגן בלב הסערה

בתוככי כל אדם יש "אזור פנימי מוגן". מרחב הנקי משיפוט עצמי, מדחייה עצמית ומצורך להדחיק רגשות לא נעימים. זהו "בית" שאליו תמיד ניתן לחזור תמיד כדי לנשום, להתמלא בכוחות ולראות את המציאות נכוחה.

כאשר לומדים לשהות במרחב הזה, אנו לא רק עוזרים לעצמנו. אדם שמרכז הכובד שלו יציב הופך למגדלור עבור סביבתו. השלווה הפנימית הזו היא מדבקת; היא נוסכת ביטחון בילדינו, בחברינו ובעמיתינו לעבודה, ומהווה מקור של חוכמה וחוסן קהילתי.

הדרך חזרה אל עצמנו

חוסן וביטחון פנימי אינם בהכרח תכונות מולדות. אלא הן שרירי נפש ומיומנויות שניתן וראוי לטפח. זוהי עבודה פנימית יומיומית, עדינה ומודעת.
זוהי הדרך האינסופית והיפה של החזרה הביתה אל עצמנו.

קרדיט לאיור – האמנית הדס אלימלך