בחדר הטיפולים, המקום שבו מתרחשים קסמי הנפש, ישנם שישה עקרונות יסוד המשמשים לנו כנר לרגלינו.
אני מכנה אותם "פרח הריפוי", משום שכל עיקרון הוא עלה כותרת בפני עצמו — בעל קיום עצמאי — אך יחד הם מרכיבים ישות חדשה ושלמה – פרח.
ואלו הם חמשת העקרונות:
🌱אומץ כדי להגיע לטיפול באמת — לא רק פיזית אלא גם רגשית — דרוש אומץ.
בטיפול עולים לעיתים תכנים כואבים ונפיצים, וצריך אומץ כדי לפתוח אותם. הנפש שלנו חכמה; היא יודעת לאחסן רגשות שעלולים להפריע לנו בתפקוד היומיומי.
כדי לפתוח את תיבת הפנדורה הזו, להתבונן במה שיש בה ולאוורר את התכנים, דרוש אומץ לראות, לשנות ולהשתנות.
🌱אמון לצד האומץ נדרש גם אמון: אמון במטפל/ת, ואמון בעצמך — ביכולת שלך להתמודד עם כל תוכן שיעלה ולצמוח ממנו.
אמון בתהליך, שגם אם הוא ארוך, איטי ולעיתים כואב — הוא זה שיקרב אותך לעצמך, יפתח אותך לצמיחה ולחיים הראויים לחיותם.
🌱 אי־שיפוטיות בחדר הטיפולים אנו יוצרים מרחב נקי ככל האפשר משיפוטיות. שיפוטיות וביקורת עצמית הן השוטרות והסוהרות של הנפש. קשה לחיות בחופש פנימי ולהתבונן בכנות עצמית אמיתית כאשר הן נוכחות.
בטיפול אנו לומדים להחליף את משקפי השיפוטיות והביקורת במשקפיים של סקרנות ידידותית וחמלה עצמית.
🌱 סקרנות ידידותית סקרנות ידידותית היא יכולת שאנו מפתחים באמצעות תרגול מיינדפולנס (מדיטציית קשיבות).
אנו לומדים להתבונן ברגשות ובמחשבות כמו מדענים סקרנים וידידותיים החוקרים את עולם הטבע — רק לראות מה יש, מה קיים, מה נוכח ברגע זה.
אנו מתרגלים חדילה מהצורך האנושי למיין כל רגש ומחשבה ל"טוב" או "רע", ופשוט להתבונן בכנות ובאומץ בדברים כפי שהם
🌱חמלה-אנו מפתחים את היכולת להתבונן בתכנים שעולים — ממעמקי הלב והתודעה — בעיניים טובות וחומלות, גם כאשר מדובר בתכנים קשים לעיכול.
כפועל יוצא מתפתחת גם חמלה כלפי דמויות משמעותיות בחיינו, ובעיקר כלפי עצמנו.
וזו משפרת פלאים את כל מערכות היחסים שלנו. כל אחד מאיתנו רוצה שיביטו בו וינהגו בו בחמלה.
