הורות עצמית (Reparenting) היא מושג מעולם הפסיכולוגיה שמתאר תהליך שבו אנו לומדים לתת לעצמנו, כמבוגרים, את הטיפול, התמיכה והאהבה שלא קיבלנו מספיק בילדותנו.
במילים פשוטות: זהו המעשה של להפוך להורה הטוב שהיינו צריכים.
למה זה חשוב?
בתוכנו יש "ילד פנימי" ולו יש צרכים רגשיים. כשהצרכים הללו שלנו לא נענו בילדות, למשל: לא הרגשנו בטוחים במקומנו, לא קיבלנו אישור לרגשות שלנו, או שהיו מאיתנו ציפיות גבוהות מדי, נוצר מעין בור פנימי, צורך ילדי לגיטימי שלא קיבל מענה מלווה את האדם לרוב עד לבגרותו.
בילדות מתפתחות אסטרגיות הישרדות שונות שמשרתות את הילד ומאפשרות לו להתמודד עם המצב הנתון. דוגמאות לאותן אסטרטגיות הן ניתוק רגשי, ביטוי של אי אמון בסובבים, נסיונות ריצוי של אחרים כדי לקבל אישור ואהבה, או התנכרות עצמית לרגשות.
אולם בבגרות, אותן אסטרטגיות שהיו מאוד יעילות ונבונות אז, כבר לא משרתות את האדם ואפילו עלולות לחבל במערכות היחסים וביכולת לייצר אינטימיות טובה. הורות עצמית היא טיפוח של הנהגה פנימית, שמאפשרת לאדם לתת מענה לילד הפנימי שבתוכו, להחליף את אותן אסטרטגיות אוטומטיות ולאפשר לחלק הבוגר והבוחר שבו לנהל את המערכת הרגשית ואת ההתנהגויות שבאות ליידי ביטוי במערכות היחסים שלו.
ההורות העצמית מאפשרת:
- לווסת רגשות בצורה בריאה יותר.
- לבנות הערכה עצמית שלא תלויה בגורמים חיצוניים.
- להציב גבולות בריאים לעצמנו ולאחרים.
- לשנות את שיח הפנימי הביקורתי ולטפח שיח פנימי תומך ומעצים
ארבעת עמודי התווך של הורות עצמית
כדי ליישם הורות עצמית, יש לאמץ ארבעה תפקידים מרכזיים מול עצמנו:
משמעת עצמית (מתוך אהבה): להציב לעצמנו גבולות שטובים לנו ותומכים בהתפתחות שלנו למשל: הגבלה של הרגלים מזיקים, תשומת לב לתזונה שלנו, התרחקות ממערכות יחסים רעילות, התמדה בהרגלים בונים כמו פעילות גופנית ותרגול רוחני, ביצוע משימות שמקדמות את החזון האישי.
שמחה ושעשוע: לתת מקום לסקרנות, להתנסויות, ליצירה ולמשחק. להזכיר לעצמנו שמותר (ואף כדאי) פשוט להנות.
טיפול עצמי (Self-Care): דאגה לצרכים הפיזיים הבסיסיים – תזונה, היגיינה, תנועה ומנוחה.
וויסות רגשי ונוכחות עצמית אוהבת: ללמוד לעצור כשאנחנו מוצפים, לזהות מה אנחנו מרגישים ולומר לעצמנו: "זה בסדר להרגיש ככה, אני כאן איתך, אני לצידך תמיד".
הורות עצמית – הלכה למעשה
תשומת לב לדיאלוג הפנימי: למשל – בפעם הבאה שאת/ה עושה טעות, שימ/י לב לתגובה הפנימית ואם עולות מילים קשות או ביקורת עצמית, אפשר לנסות להחליף אותן המסר: "זה לא היה מושלם, אבל זה בסדר לטעות. מה אפשר ללמוד מזה?".
זיהוי הצרכים: שאל/י את עצמך ברגעים של הצפה פנימית: "מה אני צריכ/ה עכשיו?" מה יטיב עימי?" לפעמים התשובה היא כוס מים, לפעמים כמה נשימות עמוקות, ולפעמים היא הפסקה של 5 דקות מהמסך.
תיקוף רגשות (Validation): במקום לומר לעצמך "אין לי סיבה להיות עצוב". אפשר לתרגל קבלה של הרגשות כפי שהם: "אני מרגיש עצוב עכשיו, וזה לגיטימי".
חשוב לזכור: הורות עצמית היא לא מסע של יום אחד, אלא מערכת יחסים שנבנית לאורך זמן. כמו כל מערכת יחסים זה דורש סבלנות, חמלה והרבה תרגול.
